במשפט אחד – במשפט אחד – DIR הוא גם מודל תאורטי להבנת תהליך ההתפתחות של הילד, ומהווה את הבסיס לשיטת עבודה טיפולית מעשית – DIRFloortime – על מנת לאפשר לילד להעמיק את תחושת העצמי שלו בקצב ובדרך שמתאימים לו.
מהו מודל DIR?
הוא מודל התפתחותי-טיפולי (Developmental, Individual differences, Relationship-based) שפותח על ידי הפסיכיאטר ד"ר סטנלי גרינספאן בשיתוף אנשי מקצוע נוספים. מדובר בתפיסה שלמה, הרואה את הילד כשלם – גוף, רגש, קוגניציה וסביבה – ומבקשת להבין איך הוא חווה את העולם דרך העיבוד החושי והרגשי שלו.
מדובר במודל הוליסטי, השואף לקדם התפתחות רגשית, חברתית וקוגניטיבית דרך חקירה של עולמו הפנימי של הילד ומתמקד בהסתכלות מבפנים החוצה, כלומר, במה שהילד מביא מתוכו, ולא במה שנדרש ממנו על ידי הסביבה.
בניגוד למודלים אחרים (לדוגמה ניתוח התנהגות ABA) המתמקדים בשינוי התנהגותי או בלמידת כישורים, המודל מדגיש חקירה משותפת, משחק, חיבור רגשי והיכרות עם עולמו הפנימי של הילד. ההתפתחות לא נתפסת כציר קווי עם מטרות סופיות, אלא כתהליך דינמי ואישי, שנבנה מתוך קשר רגשי משמעותי.
עקרונות הליבה של המודל
D – Developmental (התפתחותי):
הסתכלות על הילד מתוך הבנה של תהליכי ההתפתחות הטבעיים שלו – הרגשיים, החברתיים והקוגניטיביים – ומתוך הכרה שהילד פועל תמיד בתוך הקשר התפתחותי אישי.
I – Individual differences (הבדלים אישיים):
כל ילד חווה את העולם אחרת. עיבוד חושי, ויסות רגשי, תנועה, שפה – לכל ילד פרופיל ייחודי משלו. ההבדלים הללו אינם סטייה מהנורמה, אלא חלק טבעי ממי שהוא.
R – Relationship-based (מבוסס קשר):
הקשר עם המבוגר המשמעותי – הורה, מטפל או איש חינוך – הוא הבסיס המרכזי להתפתחות. דרך מערכת היחסים, הילד לומד, צומח, ונבנה.
במודל DIR, שלושת העקרונות משתלבים יחד לכדי תהליך מותאם אישית לכל ילד. הדגש הוא על בניית התפתחות רגשית-חברתית מתוך עולמו הפנימי של הילד ומתוך קשר רגשי עם האחר.
חשוב לציין כי במודל ההורה נחשב לדמות המטפלת המרכזית בחיי הילד. המודל לא רואה בהורה צופה מהצד, אלא שותף פעיל בתהליך. העבודה של ההורה ביומיום, דרך קשר, משחק ואינטראקציה, נתפסת ככלי המשמעותי ביותר.DIR הוא לא רק תפיסת עולם – אלא גם דרך מעשית לעבוד עם הילד דרך קשר ומשחק, בשיטת Floortime: גישה בה המבוגר מצטרף אל הילד במרחב שלו, במטרה לעודד ויסות, תקשורת, אינטראקציה וחשיבה – מתוך חיבור ולא מתוך הוראה.
מה זה DIRFloortime?
Floortime היא שיטת העבודה המעשית שמבוססת על המודל. משמעות השם – "זמן רצפה" – נובעת מהרעיון שהמפגש עם הילד נעשה על הרצפה, בגובה העיניים, מתוך חיבור לחוויות שהוא יוזם בעצמו. המבוגר לא מוביל את המפגש, אלא מצטרף לעולמו של הילד, מתוך מטרה לחזק את החיבור, לחקור יחד, ולהזמין אותו להתרחבות רגשית וחברתית.
מי עובד בגישת DIR?
- קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק, מטפלים רגשיים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אנשי חינוך. היופי במודל הוא שכולם יכולים לשלב את העקרונות בעבודתם עם ילדים.
- הורים עצמם נחשבים במודל לדמויות המטפלות המרכזיות בחייו של הילד. לכן, אחד הדגשים החשובים הוא להעניק להורים כלים להבין את הילד ולשלב את העקרונות בשגרת היומיום – דרך משחק, תקשורת וקשר.
- מודל DIR נלמד ומיושם ברחבי העולם על ידי אנשי מקצוע מוסמכים, אך מרכיב מרכזי במודל הוא הנחיית ההורים ככלי טיפולי בפני עצמו.
מטרות המודל
- לעזור לילד לבנות תחושת עצמי יציבה ובטוחה.
- לחזק את היכולת להיות בקשר, לתקשר ולהיות חלק ממערכות יחסים משמעותיות.
- לפתח ויסות רגשי, מתוך חיבור פנימי ולא מתוך שליטה חיצונית.
- לעודד משחק חופשי, חקירה ויצירתיות.
- לתמוך בהתפתחות קוגניטיבית, רגשית וחברתית, מתוך הקשר ולא דרך הוראה ישירה.
מימדי ההתפתחות
תחושת הביטחון הזו היא הבסיס לכל תהליך של קשר, תקשורת והתפתחות. אם הילד אינו מרגיש בטוח – כל הציפיות שלנו ממנו, גם אם הן 'פשוטות', עלולות להיות עבורו משימות בלתי אפשריות.
במודל DIR מתוארים תשעה מימדי התפתחות (Capacities) – תחומים שונים של צמיחה רגשית, חברתית וקוגניטיבית.
למרות שבמקורות רבים מתוארים מימדים אלו כ”שלבים”, חשוב להבין שאין כאן סדר קבוע או מסלול ליניארי. מדובר במרחבים מקבילים של התפתחות, שיכולים להיפתח ולהיבנות בקצב אישי, בו-זמנית או לסירוגין, בהתאם לדרכו הייחודית של כל ילד.
בחרתי להשתמש במונח “מימדים” דווקא, כדי לשקף גישה דינמית וגמישה, שאינה ממסגרת את הילד בתהליך של התקדמות שלב אחר שלב, אלא רואה את ההתפתחות כתנועה חופשית במרחב.
למה זה חשוב להבין את המימדים?
לפני כל למידה, תקשורת או קשר – ילד זקוק להרגיש בטוח.
כאשר ילד מרגיש בטוח, הוא יכול:
- לשתף ברגשותיו
- ללמוד לתת אמון
- לטעות
- לשאול שאלות
- לקחת סיכונים
- לצמוח ולהתפתח
9 מימדי ההתפתחות (Capacities)
מימדי ההתפתחות במודל DIR
מודל DIR מתאר תשעה מימדי התפתחות – שהם בעצם תשעה מרחבים שונים של צמיחה רגשית-חברתית.
הם לא "שלבים". אין כאן סדר קבוע. אבל יש חשיבות אדירה לדעת: איפה הילד נמצא עכשיו.
לדוגמה – אם אני פונה לילד ומצפה ממנו לתקשורת דו-כיוונית (כמו להביט בי, להשיב לי במחווה או במילה) – אני חייבת לעצור ולשאול את עצמי:
- האם הוא בכלל מווסת כרגע?
- האם יש בינינו קשר בסיסי שמעניק לו ביטחון?
- האם הוא פנוי רגשית לאינטראקציה?
אם לא – הציפייה שלי לתקשורת דו-כיוונית לא תענה, פשוט כי הילד לא שם. לא מתוך בחירה, אלא מתוך צורך בסיסי אחר, מוקדם יותר.
לכן, במודל DIR אנחנו לומדים לזהות את הממד ההתפתחותי שבו הילד נמצא כרגע, כדי שנוכל לפגוש אותו שם – בדיוק במקום שהוא כן פנוי אליו.
פירוט תשעת המימדים:
- ויסות וקשב
היכולת לווסת את הגוף והרגש, להירגע ולהיות פנוי לנוכחות ולמפגש. כל מערכת היחסים מתחילה מכאן. זהו הממד הבסיסי ביותר, כי לפני כל אינטראקציה, הילד צריך להיות במצב של נגישות ופניות רגשית ופיזית. לדוגמה, לפני שאנחנו מנסים לדבר עם הילד או לשחק איתו, עלינו לוודא שהוא לא רעב, עייף או מפוחד. אם הוא מוצף רגשית או חושית, הוא לא יהיה פנוי לתקשר או ליצור קשר, וכל ציפייה מאיתנו תהיה משימה בלתי אפשרית עבורו. - מעורבות רגשית וקשר
יצירת חיבור רגשי בסיסי עם האחר. זהו המקום בו תחושת הביטחון נבנית, דרך קשר עין, חיוך או הבעת רצון להיות עם האחר. זה מתבטא בהיענות של הילד לחיוך שלך, בהתכרבלות בחיקך או בחיפוש אחר קרבה. ההבנה הזו היא שמאפשרת לילד לחוש בטוח מספיק כדי ללמוד לתת אמון, לשתף ברגשותיו ולצמוח. - תקשורת דו-כיוונית
זהו הדיאלוג של "אני ואתה". תקשורת זו אינה מילולית בהכרח; היא מתחילה הרבה לפני המילים, דרך מחוות, קולות, הבעות פנים ותנועות גוף. לדוגמה, כאשר הילד מושיט את ידו לבקש חפץ ואתה מגיב בהושטת החפץ בחזרה, נוצר מעגל תקשורתי בסיסי. המטרה היא לעודד את הילד ליזום אינטראקציה ולהגיב לניסיונות התקשורת של האחר. - פתרון בעיות והמשכיות תקשורתית
היכולת של הילד לשמור על תקשורת רציפה ולהישאר במעגלי אינטראקציה מורכבים יותר, מתוך היכולת לפתור יחד בעיות פשוטות. זה מתבטא במשחק משותף בו הילד מחפש דרכים להמשיך את האינטראקציה, גם כשהיא נתקלת באתגר קטן. לדוגמה, במשחק כדורגל עם כדור שנעלם, הילד יכול להצביע על הכיוון שבו הוא התגלגל, וכך להמשיך את המשחק ואת הדיאלוג המשותף. - משחק סימבולי ויצירת רעיונות
במימד זה הילד מתחיל לייצר רעיונות משלו ולשחק משחקי דמיון. הוא יכול ליצור סיפורים, לייצג דמויות או רעיונות באמצעות צעצועים וחפצים שונים. לדוגמה, יצירת "מטבח" מכמה קוביות עץ, או שימוש בבובה כדי לבטא רגש מסוים, כמו פחד או עצב. המעבר ממשחק פשוט למשחק סימבולי מאפשר לילד לבטא את עולמו הפנימי. - חשיבה לוגית
הבנה של סיבה ותוצאה, רצפים פשוטים, קשרים בין דברים ומושגים של זמן כמו "אתמול", "היום", "מחר". זה מתבטא ביכולת של הילד להבין שאם הוא ילחץ על כפתור, המכונית תתחיל לנסוע, או היכולת שלו להבין את הסדר הנכון של פעולות (למשל, קודם לובשים גרביים ואז נעליים). - חשיבה מרובת סיבות
היכולת להבין שמצבים יכולים לנבוע ממספר סיבות שונות, ולא רק מסיבה אחת וברורה. לדוגמה, ילד יכול להבין שחבר עצוב לא רק בגלל צעצוע שנשבר, אלא אולי גם בגלל שמשהו אחר קרה בבית הספר. יכולת זו מסייעת לפתח אמפתיה וראייה מורכבת של העולם. - חשיבה באזורים אפורים
הילד מתחיל להבין שמצבים ורגשות אינם מוחלטים. הוא לומד שיש עוצמות שונות, מדרגות של צבע, ושהעולם אינו רק שחור ולבן. לדוגמה, הוא מבין שאפשר להיות קצת עצובים ולא רק עצובים מאוד, או שגם מי ש"עושה דבר רע" הוא לא בהכרח "אדם רע". - סטנדרט פנימי וחשיבה רפלקטיבית
ממד זה מתייחס להתפתחות של ערכים, מוסר ויכולת לחשוב על העצמי ועל אחרים. זהו המקום בו הילד מתחיל לבחון את התנהגותו במושגים של "נכון" ו"לא נכון" מתוך תחושה פנימית ופחות על בסיס כללים חיצוניים. זו היכולת לשקול פעולות מתוך מצפון, לשאול שאלות מוסריות ולהבין את ההשפעה של מעשיו על אחרים.
עקרון היסוד של מודל DIR פשוט למראית עין, אך דורש שינוי תפיסה עמוק: לפני שאני מצפה – אני מקשיבה.
לפני שאני מבקשת מהילד שלי להיות במקום שהוא לא, אני עוצרת ושואלת:
איפה הוא נמצא עכשיו?
מה הוא צריך ברגע הזה כדי להרגיש בטוח מספיק כדי לצמוח?
רק אז – אני יכולה לפגוש אותו באמת.
מבט ביקורתי על המודל: גישות אפרמטיביות וקולות מתוך הקהילה האוטיסטית
מודל DIR הוא כלי חשוב ובסיסי, אך מתוך נקודת מבט אפרמטיבית, חשוב לשים לב איך אנו משתמשים בו: האם באמת כתמיכה בילד, או ככלי לקידום היכולות שאנחנו רוצים לראות אצלו.
קולות מתוך הקהילה האוטיסטית וגישה אפרמטיבית ביקורתית מצביעים על כמה נקודות בעייתיות:
- גם במודל DIR, הילד נתפס כמי שצריך להתקדם לכיוון של יכולות רגשיות-חברתיות מסוימות, בהתאם לאידיאלים נוירוטיפיקליים: היכולת “ליצור קשר”, “לשחק נכון”, “לנהל דיאלוג”. ההתפתחות הרצויה מוגדרת מראש.
- המיקוד נותר בילד עצמו: בקידום יכולות, בפיתוח כישורים, ובשינוי מסוים של דרכי הביטוי וההתנהגות – גם אם מתוך רוך וקבלה.
- השונות הנוירולוגית מוכרת כמרכיב בזהותו של הילד, אך נתפסת כהבדל שיש להתאים אליו – על מנת להוביל את הילד לעבר השתלבות טובה יותר בעולם החברתי הקיים. במילים אחרות, ההבנה של השונות הופכת לכלי בעבודה טיפולית שמטרתה קידום, ולא כהכרה בכך שמצבו הנוכחי של הילד שלם, מספיק, וראוי בפני עצמו.
- קיים יעד סמוי במודל – “התקדמות” כלשהי. גם אם לא מדברים על “תיקון”, השאיפה להובלת הילד לכיוון מוגדר עדיין נוכחת.
גישה אפרמטיבית מלאה מבקשת לעצור ולשאול: האם הילד באמת זקוק לפיתוח או להתקדמות? או שמא הוא זקוק קודם כל להבנה, לקבלה מלאה, ולתמיכה במי שהוא – מבלי להציב לו יעד התפתחותי כלשהו?
סיכום
מודל DIR הוא מודל עמוק ואנושי, שמאפשר להסתכל על הילד בגובה העיניים, להבין את עולמו הפנימי, ולבנות עמו קשר רגשי משמעותי – כבסיס להתפתחות. זהו מודל שמכבד את הילד ויוצא מנקודת הנחה שהקשר והאינטראקציה הם המרחב שבו הילד צומח.
עם זאת, חשוב בעיניי להחזיק במקביל גם מבט ביקורתי: לשים לב מתי השימוש במודל עלול להוביל אותנו (גם בלי כוונה) אל מקום של “קידום הילד” או שאיפה לשינויו, במקום למפגש אמיתי עמו.
עקרונות המודל יכולים להשתלב נהדר בתפיסה אפרמטיבית – כל עוד אנחנו זוכרים את המרכז:
הילד לא זקוק לתיקון. הוא זקוק להבנה.
לאתר הרישמי של – https://www.icdl.com – המועצה הבינלאומית לפיתוח ולמידה (ICDL)
ICDL הוא ארגון ללא מטרות רווח המוקדש להבנה ולקידום התפתחותו של כל אדם עד למלוא הפוטנציאל שלו. תחת הנהגתו של ד"ר סטנלי גרינספן, ICDL הוקם לפני 35 שנה והפך לבית הרשמי של DIR® ו-DIRFloortime®. DIRFloortime® מוכר כגישה מובילה מבוססת ראיות המסייעת לאוטיסטים ולאחרים עם הבדלים נוירו-התפתחותיים לשגשג.
רוצה לדעת עוד?
אני מזמינה אותך להצטרף לסדנאות שלי, לקרוא מדריכים נוספים או להצטרף אליי למסע של הבנה וקבלה. יחד, נוכל ליצור עולם שבו הילדים שלנו זוכים לאהבה ותמיכה אמיתית, בדיוק כפי שהם.