היו ימים שבהם גם אני חשבתי שצריך "לעשות עם זה משהו".
שאם רק נמצא את המסגרת הנכונה, את המטפל המתאים, את השיטה שעובדת – הכול יסתדר.

אבל אז הגיע האבחון. ועוד אחד. ועוד אחד.
ופתאום הכול התמלא במילים של אחרים – תפקוד, קשיים, עיכובים, לקויות.
ואני ישבתי שם, עם שלושה ילדים אהובים, ושאלתי את עצמי:

איך יכול להיות שמה שאני רואה – זה אור, אינטליגנציה, חדות, עולם שלם – ומה שהמערכת רואה, זה בעיה?

אז עשיתי מה שידעתי. חיפשתי תשובות. קראתי, למדתי, טיפלתי, ליוויתי.
והשאלה לא הפסיקה להדהד: מה קורה כשאנחנו מפסיקים לנסות לתקן – ומתחילים להקשיב?

ככה גיליתי את הגישה האפרמטיבית.
וככל שהתעמקתי וניסיתי – ככה נולדו חמש תנועות הלב. לא כשיטה, אלא כשפה שנולדה מתוך מציאות, מתוך צורך, מתוך כאב – ומתוך בחירה עמוקה לא לראות באוטיזם בעיה.

היום אני כאן כדי להעביר את זה הלאה.
כי אף הורה לא צריך לעבור את זה לבד.
כי יש דרך אחרת.
והיא מתחילה בחיבוק.